כשאני חושב על אוכל, מיד מתחיל בי דרייב פנימי.
הוא מונע מקרייב למאכל מסוים או ביס טעים, נולד מתוך זיכרון,
ניצת מהדמיון או מתעורר מריח מסוים או מביס שהרגע לקחתי.
כך או אחרת, הקרייב המתעורר מפעיל את בלוטות הריר וממלא אותי השראה ומחשבה.
 
לצד הקרייב המתפרץ, מתפתח גם תהליך המחשבה – על חומרי הגלם שיממשו את החשקים,
על המנעד של כל אחד מהם, מה טעים, מה עשה לי את זה מלכתחילה ועורר את הקרייב (ואת בלוטות הטעם!)
​
הקשר הרגשי החזק שלי לכל מה שטעים לאללה, הוא מה שעיצב את איך שאני חושב על אוכל.
הוא מה שמשך אותי לבשל, להפוך לשף ולעבוד בכמה מהמסעדות המובילות בארץ ובעולם.
הוא מה שיוצר את הקרייבים שלי ומה שעוזר לי להאכיל אותם (תרתי משמע!),
הוא מה שמעורר את ההשראה לבישול שלי ומה שעוזר לי להגיע לתוצאה הטובה ביותר בכל פעם שאני מתעסק עם חומרי גלם.
 
ככה אני בונה את האוכל שלי, וזה מה שאני מבשל. 
כך אני בונה תפריט, כך אני שומע מוזיקה.
כך אני בוחר איפה לאכול, כך אני עושה יוגה.
כך אני מכין ארוחה לי ולרותי.
קודם מגיע הקרייב, אחר כך סיפוק טעים לאללה.